ההצגה "דארפור בבית" מאת יהושוע סובול העולה בימים אלו באוניברסיטת תל-אביב מצליחה להעביר מסר תוך כדי דיאולוגים קולחים ומשעשעים והברקות צורניות של בימוי.

חוקר התקשורת המפורסם מרשל מקלוהן ,ראה באדם של העתיד הקרוב כ"סייבורג" אדם "משודרג" מבחינה תקשורתית שהטכנולוגיה היא חלק אינטגרלי מגופו ומישותו.

ספר הביכורים של יוסי הדס, "גל עין" פותח אופק חדש במדע הבדיוני ונותן לנו סוף-סוף מה שאנחנו רוצים, קצת לברוח מעולם זה.

נתקלתי לראשונה באנט וייס בשנת 2006, הוא הופיע בפאב אפלולי ושר על "בובה שמנה שהשתלטה על כל המדינה", על אנשים עם "דימיון של תוכניתן" על "לשמוע טכנו ולקפוץ" והבנתי את מה שאמר מוריסי, צריך לשמוע מישהו ששר על החיים שלי!

האם המחול בישראל מתאים לכל אחד או שהוא נחלת האליטות בלבד? מתי אלון נשלח למופע המחול סבוטאז' וחזר אופטימי, וגם מבודר...

קמפיין חדש של קבוצת אתאיסטים עתיד להתפרסם על גבי אוטובוסים בלונדון הקמפיין מבקש להעיר למפחדים משינוי כי העדפת ערכים סובלניים על פני ערכים לא-סובלניים היא כשלעצמה מעשה לא-סובלני.ארז מירנץ על הקמפיין, על חוק הספאם וסתירות קיומיות

עמית ארז מסתמן כסינגר לא רע, אבל לא כסונגרייטר.

אילה בלופולסקי מדווחת מהסלונה

רותם אלפר שמעה בנובמבר את החדש של אקסל רוז. הרובים מיושנים והשושנים נבלו.

פרדייס זה לא

מיילס דיוויס גילה אותו, הוא ניגן עם הרבי הנקוק וחברת ימאהה קראה למערכת תופים על שמו, ועכשיו אליסה טרומן נשלחה מטעם קצתרבות להופעה שלו. קצת הרבה אל פוסטר בלבונטין 7

מתוך החוויות שעברו בעיר הטעונה, לוקחים אותנו היוצרים- כאנשי חוק ותקשורת, אל מסע ברחובות שלידם הארלם היא אתר תיירות מעלה פיהוק. רותם אלפר על סדרת הטלויזיה "הסמויה".

מה כתבו משוררי ה- Beat לצ'פלין ואיך זה קשור לגראונד זירו ולסרטו של קובריק?
שועי רז מביא תרגום לעברית והערות.

לפי אבי לבקוביץ, התנ"ך אינו אלא אלגוריה לתרבות המועדונים והנחש הוא נציג הגאולה. ייתכן שהמן נפל מהשמים בשעת ההאפי האוור? בשיתוף סוכן תרבות

דפנה תדמור, כתבת התיאטרון של קצתרבות, יצאה להצגה "פרידה" של קבוצת "דברים". מהחוויות שם היא מתקשה להיפרד

הנחה לגולשי קצה חוט

מי שההין להתמודד נגד דנגוס הוא נחום, ראש העיר הוותיק, קיבוצניק, לשעבר טייס רב מעללים, איש חינוך, שייצג את הממסד הוותיק ואת בעלי ההון.

שועי רז בקריאה חופשית ודמיונית לחלוטין ב"סוטים יקרים" לחזי לסקלי

איך אתם אוהבים את הסוכן 007 שלכם? אקטואלי ורלוונטי לימינו או דמות נוסטלגית של ראשית המאה העשרים? בספר "שלוח רסן" מעדיפים את האופציה השנייה. זה לא הופך אותו לטוב יותר

חורף התחיל, אנשים מתכרבלים בבתים ושומעים מוזיקת רדיו גרועה. אילה בלופולסקי יצאה אל הגשם ואל גני התערוכה כדי לקבל את טריה טורונן בחום

מודעות לאסתטיקה היא דבר שחסר בחברה הישראלית, אבל לא ייאמן, ארז מירנץ נסע בבני ברק, איפה שהמאה ה-19 מעולם לא נגמרה, ואפילו חזר מרוצה

יש אנשים שעדיין בטוחים שמוזיקה קנדית זה סלין דיון. לטובתם ולטובת הציבור קצתרבות ואלפרד כהן מגישים לכם את הלהקות שהביאו לעולם את השאנסון הקנדי

נועם גיל-אור, התמנה למנהלה החדש של רשת ג' בקול ישראל וינסה להחזירה לתהילתה משנות השמונים והתשעים. אבי לבקוביץ מנתח, מבקר ומציע רעיונות, כיצד אפשר לעשות זאת.

בסוף שבוע האחרון, התקיים אי שם בנגב פסטיבל מוזיקה עצמאי-אינדי נגב. אלפרד כהן הלך לבדוק מקרוב, האם הופרחה השממה?

פסטיבל התמר, קיבץ אליו שורת אמנים קאנונית  שאולי חלף זמנם, גלי שדה הלכה לראות את האיחוד של החברים של נטאשה ויצאה קצת מאוכזבת.

שבט המאיה, חברות באיי פסחא וחברות אחרות עשירות ומפותחות נעלמו כלא היו. מה אפשר ללמוד מקריסתן על קריסתנו העתידית? אלי אשד קרא את "התמוטטות" מאת ג'ארד דיימונוד, ומזכיר לנו מה שאנו שוכחים שוב ושוב: מההיסטוריה אפשר ללמוד

בעולם בו אנחנו מפחדים להשתנות, להתבגר, זה העולם שבו אנחנו חיים. אליסה טרומן, קראה את התרגום החדש של המתבגר מאת פ. ד .דוסטויבסקי ומנסה להבין ,אם בכל זאת, יהיה אפשר לשנות.

רותם אלפר לא רואה "האח הגדול" .זהו.ואף אחד לא נעמד מולה. לא חיבק ומחה דמעה.שום "ווי לאב יו רותם", אף "כל הכבוד,עברת עוד צעד".
רק דממה כללית ,מעין הבעת אי אמון בזן שלה.

מתחת לפני השטח, נשמעת מוזיקה, בקולי קולות. מעל פני השטח, מסרבים לשמוע אותה. רעות רוזן בראיון עם נועם פנחסוב, יוצר מוזיקה, חדש, מעניין, מתחבט ואולי גם יותר בוגר.

נמאס לכם לשמוע שאומרים לכם, הדבר הבא! או, הדבר הכי טוב שאתם לא מכירים! לאלפרד כהן לא נמאס להגיד את זה כל פעם מחדש והפעם-מריונטה סול, הלהקה הכי טובה שאתם לא מכירים.

בלש התרבות, אלי אשד, קרא את 900 העמודים של  נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל ומצא מקום אחר, סיפור אחר, על אירוע שמזמן הפך, בנאלי-השואה.

מה גורם לאמנים הנחשבים בחו"ל, לסכם ולקבוע תאריך הופעה ואז לבטל. האם זה רק מהסיבות הביטחוניות. רותם אלפר על הסיבות האמיתיות(ופול מקרטני, כן מגיע)

דפנה תדמור הלכה לראות בתיאטרון קרוב את ההצגה "מזפזפים", הצגת אימפרוביזציה שבה הקהל קובע את הדמויות ואת בסיס העלילה. לדעתה, אפשר להמשיך לזפזפ

שועי רז בחור מאופק בדרך כלל, יצא בשליחות קצתרבות להופעה קצרה של רות דולורס וייס בבר-האוזן החדש וחזר נפעם מן הליידי שלמרות שהבלוז תופס אותה, היא תמיד לוקחת אותו למקום הייחודי-מאוד שלה.

איגוד הפסיכאטרים קרא לאמצעי התקשורת להפחית בדיווחים על מקרי אלימות במשפחה.

איריס גולדשטיין, בוחנת מקרים בספרות העולמית ומציעה אלטרנטיבה שפויה ואנושית יותר.

ברגעים מסוימים בחיים, מוצאים את עצמינו, מסכמים אותם, מספרים את העלילה לכדי סיפור. שיראל כהן על המתנקש העיוור מאת מרגרט אטווד ועל הצורך שלה לזעוק את סיפרונו.

בכל עת אנחנו נמצא עצמינו מול מלבן מתכתי,טלוויזיה, מסך מחשב,מיקרוגל, אבל מה עם הרדיו.עלמה קידר נשלחה על ידי מערכת קצתרבות לשמוע רדיו, במשך שבועיים מלאים.להלן המסקנות.

הוא נסע עד לשוודיה, חקר,שאל וצפה. אלפרד כהן על תופעת הסווידניג, מגמה חדשה בשפת הקולנוע.

המוזיקה הישראלית הפופולרית חולה, להקת היהודים היא אחת הסימפטומים המובילים במחלה, האם יש תרופה,עופר אלעד, מחפש תשובה.

שלטון אנמי, מלחמת משפחות, אהבה חסרת פשרות, אלפרד כהן, הלך לתיאטרון תמונע, לדקלם את המילים יחד עם השחקנים החדשים של רומיאו ויוליה ובדק האם המחזה הקלאסי עדין רלוונטי ומצא, שעדיף לנו לשכוח.

חוויה אקסטטית, ממכרת ומשכרת, רגשות, שכמעט לא ניתן לתאר ,שועי רז, על אלבום הבכורה האידישאי- רוסי של אוֹי דיוויז'ן.אלבום מושלם מצחיק-מבכה ומנקר שכזה.
  

קצתרבות, מגזין התרבות של קצה חוט, תמיד ישמח לדעת על מגזיני תרבות שמצטרפים למשפחתו, אבל "קלאסי", מבית טיים אאוט עוד תקוע במחשבה שטעם קלאסי הוא טעם מיושן ובורגני.

אפשר להבין,את אלפרד כהן שמתרגש, כאשר הלהקה הטובה ביותר בארץ, מוציאה אלבום חדש, אחרי חמש שנים של ציפייה,אך הוא גם מתאכזב מהופעה מיושנת ומעייפת.

מהו מקומה של השפה העברית בתרבות בת ימינו,האם היא רלוונטית,או שמא כל ז'רגון,כל סגנון הוא נכון לתרבות ולשיח.ארז מירנץ תוהה וגם טועה, בחשיבותה של שפה.

"כשהתחלתי לקרוא את  לוויה בצהריים, מאת ישעיהו קורן, הרגשתי עייפה וריקה,כשסיימתי אותו ,אחרי כמה שעות,הרגשתי אפילו יותר עייפה,יותר ריקה" עלמה קידר, על הספר שיצא בהוצאה מחודשת ,יותר משלושים שנה לאחר שנכתב.

תעשו קצתרבות

דבר העורך.

במסע, שהוא מעין שיטוט, בתערוכת בוגרים של בית הספר לאומניות-חשיפה,מצאה עצמה רעות בנק, בתוך מציאות אחרת,אך עם זאת, מאד דומה לזו שהיא מכירה.

מוריסי,ייסד את האינדי.מוריסי הופיע בארץ ב-29.7.2008 לפני אלפי אנשים.אחת מהן,מאיה פרג'י,הלכה לראות אותו,"טאבולה ראסה" מבלי להכיר את השירים וחזרה מהופנטת ונרגשת.

נראה שכל ימות השנה אנחנו מחכים בציפייה רבה למנצח הגדול הבא,לאדם שעמד בכל המטלות וכבש את פרקי אצבעותיהם של המסמסים, באשר הם.
איריס גולדשטיין יוצאת נגד הרדידות הכובשת את לוח משדרי הטלויזיה וזועקת,די!

איך תסבירו את העובדה שלא ניתן להשיג אף ספר מספריו, האזרח הקטן,לא יכול, לגשת לרשתות הספרים ההכרחיות, ולרכוש לו אבידן, להשכיל קמעה, להרחיב דעת?
עידו הראל סוכן הזיכרון של מגזין קצתרבות בכתבה ראשונה, מתוך סדרת כתבות, מטלטל אותנו ומזכיר לנו משורר מהו, שירה מהי.

המוזיקה היא כבר מזמן לא נחלתם של מוזיקאים בלבד . כדורגלנים, שחקנים, דוגמנים ועידן יניב משתלטים על התחום. אבל המוזיקאים לא פראיירים וגם שולחים ידם לתחומים נוספים כמו תיאטרון. דרור קסטל על מוזיקה ותיאטרליות: גוטל בוטל, הקרקס של דולי והמוכתר כבר שם

ארז מירנץ, כתב הקרמשניט של קצתרבות, נשלח למופע הנונסנס "ספאזם" (בעברית "עווית") וצחק לא פעם ולא פעמיים. ביקורת מופע שלא הייתם רואים ב"הארץ". אתר קצה חוט מוכיח שוב - איפה שיש אלימות וצחוק על הבמה - אנחנו נהיה שם לסקר את זה בשבילכם

היה היה פעם זמר שהפך למלך אחרי מותו. כיום חי זמר, שמחכה להכתרתו למלך. אלפרד כהן על שני זמרים מעולמות שונים,על הדמיון והשוני בניהם.זמרים שניחונו בקול נדיר ביופיו, שמשפעים אחד-אחד בדרכו שלו על הסובבים אותם

ב-4 באפריל יופיע בארץ מייק סקינר (הוא הרחובות),המבשר הבלתי רשמי של ז'אנר הגריים.

אלפרד כהן על האיש ופועלו.

למרות נתוני פתיחה בעייתיים מצליח צוות "היערות" להרים, בעזרת שיתוף פעולה, עבודה קשה ואהבת המקצוע, הצגה מרעננת ושובה.

מצורפת הנחה לגולשי קצה חוט

אם בניתם על חושך, על מושב מרופד לצלול לתוכו ועל התנתקות מהמציאות, תשכחו מההצגה "הנפילה". מהרגע שכף רגלכם תדרוך בתיאטרון "קרוב", תתנתקו ממה שחשבתם שהיא המציאות, אבל לא תוכלו לברוח לרגע מהאמת לאמיתה. 33 שנה להצגה "הנפילה"

הדבר הקודם בטלוויזיה: דקלה רגב ממשיכה במסורת של מדור הנוסטלגיה ומתגעגעת לסדרת הקאלט הבריטית "המובחרים"

חלק שני בסדרה: ניתוחים פלסטיים בספרי הסטאלגים.

נטלי גוטמן על הכתיבה בנושא השואה: הדימוי הנשי, החשש מפורנוגופיה, הזדהות עם התוקפן ובעיות אחרות

קירקגור השווה פעם את האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט לדבר הכי אירוטי וחושני שקיים. נראה שככה הרגישו כלפי הלהקה האנשים שבאו למסיבת דפש מוד במועדון הקולטורה.
ארז מירנץ נשלח לסקר את מסיבת דפש מוד ואלו רשמיו

חברים וחברות יקרים, קצה חוט גאה ונכלם להציג את שיתוף הפעולה הראשון באתר. והפעם: שירה קבוצתית מאולתרת, הגם סשן של עולם החרזנות.

ב-21 בינואר התקיים באוניברסיטת בן גוריון כנס בנושא "שואה ופורנוגרפיה בישראל". נטלי גוטמן מביאה מרשמיה: ניתוחים פלסטיים בספרי הסטאלגים

בין תוכניות ספורט, אקטואליה, רכילות ולהיטים מזדמנים יאיר ניצני נותן פינה שבה מקשיבים למוזיקאים ומביאים את הסיפורים מאחורי הלהיטים הגדולים שהשפיעו על המוזיקה הישראלית.

ציפי זינגר על תוכנית הרדיו "רדיו חזק".

לעתים נדמה שיצירותיו של קרטה יקומו מהסטנדים או יירדו מהקירות ויחנקו אותך חי. הן מציגות בחינה דקדקנית של התנהגות האדם, יחסיו עם עצמו ועם החברה שבה הוא מתקיים. איתן נצ'ין מביא רשמים מביקורו בסטודיו של האמן דרור קרטה

בגישה נעימה, רכה ומתפתלת מנסה פונטי להעמיד דיוקן של תפיסתינו באמצעות צמצום ופשטות, חיפוש אחר האוניברסאלי שבאדם, המכנה המשותף שאינו תלוי בנסיבות. לפני התרבות, לפני השפה ולפני הכוחות הפוליטיים מה שמעצב את תפיסתנו הוא גופינו ומבטנו.

ליטל בר על ספרו של מוריס מרלו-פונטי "העין והרוח"

הדבר הקודם בספרות: בקובץ "סיפורי זעם"', בתרגומו הנפלא של דן מירון, מיטיב שלום עליכם לתאר את התנהלותה ואופייה של הקהילה היהודית במזרח אירופה בתחילת המאה ה-20

הסדרה "עלילת דם" מגיעה לסיומה. בפרק האחרון יוצאים מהמאורות שלהם ערפדים מיוסרים: לואיס, בלייד, אנג'ל ואחרים. דקלה רגב על ערפדים בדיכאון קיומי

אומרים שהעשור האחרון הוא עשור יבש מוזיקלית, שבניגוד לעשורים אחרים לא צמחו בו נציגים בולטים או איכותיים. אלפרד כהן מגייס את נציגי הפופ החדש ואחרים להוכיח שהרוב טועה

מה הקשר בין שליט רומני, פולקלור, סצינות לסביות וערפדים בלי ניבים? דקלה רגב על האבולוציה של סרטי הערפדים

בעולם של אינווריק נקודות התורפה שלנו מתגלות כמפלצות שעלינו להתמודד איתן בעזרת קצת פנטזיה, תפיסות מהמזרח וניו-אייג'. אנטה חיט על "המסע לאינווריק" לתמנע קורץ

תיאטרון הפרינג' בג'נין פותח אפשרויות מעניינות בפני יוצרים ישראליים שרוצים לעשות משהו שב"קאמרי", "הבימה"," תמונע" או "הסימטה", לא ייתנו להם בחיים לעשות. יותר פרינג' מזה אין. להיות או להיות?

העבודות של צוקרמן הן עבודות של שיא. שיא הרגש, שיא הפחד, שיא הבריאה, שיא התרבות, שיא הפאתוס, שיא היופי, שיא המיניות, שיא האלימות, שיא הכאב, שיא הפתיחות, שיא השיאים

"שיאו של המחזה הוא סופו, וכשהכול מוחאים כפיים, מתבהר שאני דמות. אין זה מן הראוי שאצטרף לתשועות. אם אחמיא אני לדמות שגילמתי, אצטרך להיפרד ממנה"

ליטל בר משוחחת עם שיריו של ליאונרד כהן

עולמה של אלי הוא עולם דיכוטומי: הבית הרצוי מול הבית המצוי, ישראליות מחוספסת מול רגישות, אנשי המעשה מול אנשי המילים. חגית סבג על השד מברלין מאת ג'ודי טל

קצתרבות גאה להשיק מדור חדש "הדבר הקודם ב", מדור נוסטלגיה על יצירות וז'אנרים שכמעט נשכחו. דקלה רגב יורה את יריית הפתיחה במבט לאחור על הקולנוע של שנות ה-80

"היא נוגעת במשהו שלא פגשתי מעולם, ועם זאת נראה מוכר. זו כמיהה גופנית שמעולם לא ידעתי לתאר או לדמיין, אבל היא שם. היא מצליחה לדבר בשפה שאיננה קיימת, לשנות, לעגל ולרכך את המילים הקיימות"

ליטל בר על המסה "כששפתותינו מדברות זו לזו" של לוס איריגארי

"בלוז לחופש הגדול" ו"בופור" הם שני סרטים על עימותים קודמים החוזים את העימות הבא.

קובי ליברמן על השונה והדומה בין שני סרטי המלחמה

"עם קצת עזרה מחבריי" של הביטלס מבטא תקופה של סולידריות ונתינה, לעומתו "כל חבריי" של LCD Soundsystem מבטא תקופה של אפתיה ושל בדידות. אלפרד כהן מסכם שני שירים שתי תקופות

אליזה היא האישה של ז'יל. ויקטורין, אחותה הצעירה, באה לביתם לעתים קרובות ועוזרת לה עם הבנות.

ברגע אחד נתון, בלי לרצות בכך, היא מבינה שמשהו קורה בין אחותה לבעלה. נירית ברדוגו על הסרט "האישה של ז'יל"

פעם המבקר היה חצי אל - במשיכת קולומוס הרים והרס סופרים ומשוררים.

דקלה רגב חושבת שגם היום אנחנו צריכים אחד כזה

שנות ה-90 היו שנים קשות מוזיקלית עבור אלפד כהן - אבל אולי הרטרו של The Tough Alliance יצדיק אותן

הסיפורים באמסטל הם סיפורים על פליטות רגשית, על אפוקליפסה אישית, על מה שגומר בן אדם – חגית סבג על הספר אמסטל מאת עדנה שמש

בין השורות:

פולמוס על שירה וניקוד

ב"ישיבה על הכוונת" לא תמצאו אמינות, עוקץ או דרמה - תעמולה דתית דווקא כן